<h1>תשובות בעלי התוספות סימן קט"ז — תשובת רבינו שמואל לוי מוירמישא</h1>
<h2>דף מח.</h2>
תשובת הר"ר יצחק משטרובינגן. מדוע שלחתם אלי, ואנכי מטורף ומטולטל, וחרדתי למהר להשיב אשר הורוני מן השמים. ונראה לי דודאי דן זכה בכל הנכסים שהניחה רחל הזקינה מכח ירושת בתו שהיתה בת בת הזקינה, בין שמתה אחר הזקינה, בין שמתה קודם, כאשר אפרש ואוכיח בעזרת שדי. דהא אילו שתי הבנות, אשת יששכר ואשת דן, היו בנות רחל ולוי. וא"כ בין נשבעה רחל על כתובתה, בין לא נשבעה, ובין מתה הזקינה קודם הבת ובת הבת, ובין מתה הבת שהיא אשת יששכר, והבת בת שהיא בת דן, קודם הזקינה, אילו שתים זוכות בכל הנכסים בקבר, בין אם נשבעה, מכח רחל, בין לא נשבעה, מכח לוי. ואין לו לאחי רחל ולא לבני אחי לוי כלום בנכסים. וגם יששכר מסתלק כאשר אפרש בע"ש. דהא דן ודאי יורש. מ"ט דאפילו היה כך, שמתה אשת יששכר אחר אמה, ובת דן מתה קודם לזקנתה, אפילו הכי היה דן יורש חצי הנכסים מבתו בקבר, דהאב יורש את בתו בקבר כמו שאוכיח בע"ה. וא"כ דן ודאי יורש. אבל יששכר ספק יורש, דדילמא מתה אשתו קודם לאמה, ואין הבעל יורש את אשתו בנכסים שנופלים לה בקבר [ב"ב קי"ד ע"ב]. ומעתה הוה ליה דן ודאי ויששכר ספק, ואין ספק מוציא מידי ודאי. וכה"ג אמרינן פ' החולץ [יבמות ל"ח ע"א] גבי ספק ויבם שבאו לחלק בנכסי סבא, עד הוה ליה יבם ודאי, ואין ספק מוציא מידי ודאי. והכא נמי בנדון זה יששכר אי אפשר לדון זולתי על חצי הנכסים אם מתה אשתו אחר אמ(ו)[ה]. אבל על כל הנכסים אי אפשר לדון, דממה נפשך דן אית ליה פלגא כדפירשתי לעיל דאפילו מתה בתו קודם לזקינתה ואשת יששכר אחר אמה, מ"מ שניכר שניהם שוין, דן במקום בתו כמו יששכר במקום אשתו, כיון דאב יורש את בתו בקבר. וא"כ ממה נפשך לכל הפירושין הוי דן ודאי, בין לפרשב"ם [ב"ב קנ"ח ע"ב] ודאי הוי במקצת נכסים, בין לפר"י [יבמות שם] הוי ודאי יורש. ויששכר ספק יורש שמא מתה אשתו קודם לאמה. ואין ספק מוציא מידי ודאי. הילכך יששכר הוי מסולק, וקיימי כולהו נכסי בחזקת דן. ומנא תימרא דהאב יורש את בתו בקבר. דת"ר [ב"ב קט"ו ע"א] אין לי אלא בן, בן הבן, ובת בן הבן מניין, ת"ל בן אין לו. עיין עליו. ות"ר [שם] בת, אין לי אלא בת כו'. עיין עליו. וכי היכי דאין לו דבן הוי פי' עד עשרה דורות ויותר, הכא נמי אין לו דבת הוי פי' עד עשרה דורות ויותר עד עולם. וכי היכי דגמירי מישמוש למטה עד עולם, ה"נ גמירי מישמוש למעלה עד עולם, מאין לו ולא מאחי האב. כדפי' ר"י פ' יש נוחלין [ב"ב ק"ח ע"ב] בריש פירקין, וכן פרשב"ם בסדר נחלות [שם קט"ו ע"ב] דראובן שמת ואין לו לא בן בן ולא בת בן, ולא בנות בנות עד מאה דורות, אז ירש יעקב את ראובן. ועתה אין לו בנים או בנות ע"כ. בין אין לו כלל בין היו לו ומתו בחיי ראובן, דבעניין אחר כיצד היה יכול המישמוש להגיע עד מאה דורות בחיי יעקב, אם לא כה"ג דמתו דורות דביני ביני עד האחרונים דנפלי קמה. ואם היא בחיים שקלה. ואם מתה יורש יעקב אביה מכח האחרונה. אלמא אב יורש בת בתו עד ק' דורות, כ"ש שהאב יורש את בתו בקבר. דע"כ הוי דין מישמוש מתגלגלת הירושה מדור לדור. דאל"כ האחרונית שבמאה אם היא בחיים שקלה נכסי ראובן. ומאיזה כח שקלה אם לא דירשה מאמה, ואמה מאמה כך למעלה עד בת ראובן. דליכא דשקלה האחרונה מכח ראובן. הא ודאי ליתא דהאחרונה לא שקלה מכח ראובן דמנא לה כח וזכות זה, אי מכח תחת אבותיך יהיו בניך, ההיא מסיק ליה סוף פ' מי שמת [שם קנ"ט ע"א] בברכה הוא דכת', אלא על כרחיך הוי דמתגלגלת לרשות כל אחת עד האחרונה, ומן האחרונה ליעקב. אלמא יעקב יורש את זרעו עד מאה בקבר. כ"ש דאב יורש את בתו. וכן כתב רשב"ם בתוספותיו. עוד האריך הרבה. והיו כל רבני אושטרי"ך חלוקים עליו, וה"ר אשר.
וזה לשון מורי שארי ה"ר שמואל הלוי אשר כתב. מה שכתב מורי הרב שאב יורש את בת בתו בקבר עד ק' דורות כ"ש שהאב יורש את בתו בקבר, עכ"ל. ונר' לי שכך ר"ל הרב. כגון ראובן אין לו בנים ולא בני בנים, ולא בנות בנים עד סוף העולם, אלא בנות. כגון ראובן הוליד שרה, ושרה ילדה רבקה, ורבקה לאה, ולאה רחל, ורחל סרח, וסרח מיכל, ומיכל מירב, ומירב יוכבד, עד מאה דורות. ומתו כולן בחיי ראובן הרי יעקב אב ראובן יורש כל נכסי ראובן מכח יוכבד האחרונה. דיוכבד זאת ירשה להני נכסי דראובן כשהיא בקבר מכח אמה, ואם אמה, ואם אם אמה, עד ראובן, להנחיל ליעקב. וכן כתב הרב בתר הכי, וז"ל, אלמא יעקב יורש את זרעו עד מאה בקבר. עכ"ל. לא ידענא מנא למר למימר הכי. דלפי ע"ד אין יעקב יורש אפילו בנכסי רבקה בת בת ראובן מה שירשה בקבר. כגון אם מתה רבקה זאת בחיי שרה אמה, וצא ולמד איזה כח מרובה בנכסי רבקה זאת, כח יעקב אבי אם אמה, או כח אחיה מן האב, שהרי קודמין לירש אותה, אפילו במקום ראובן אבי אם אמה. דדבר ידוע הוא שהאחים קודמים לאבי האב. ומעתה רואה אני שהדברים קל וחומר. ומה רבקה זאת אינה יורשת כשהיא בקבר נכסי שרה אמה להנחיל לאחיה מן האב, כדאמר פ' יש נוחלין [קי"ד ע"ב] בגמרא והאשה את בנה. כשם שאין הבעל יורש את אשתו בקבר, כך אין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחיה מן האב. וקא יליף לה מקרא סוף פ' מי שמת [קנ"ט ע"ב], נאמ' הסיבה בירושת הבעל כו' כ"ש שאינה יורשת רבקה זאת בקבר את שרה אמה להנחיל ליעקב אבי אב אם אמה. ובאמת נראה לי שאין האב יורש אפילו בתו בקבר, או בנו. כגון יעקב גירש את רחל, והייתה לה כבר יוסף ממנו, ומת יוסף בחיי רחל אמו בלא זרע, ואח"כ מתה רחל, אין יוסף יורש בנכסי רחל בקבר להוריש ליעקב אביו. והא דנקט תלמודא כך אין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחיו מן האב, ולא נקט להנחיל לאביו, מלתא פסיקתא נקט, דראובן ושמעון אחי יוסף אין להם שום כח וזכייה בנכסי רחל אם יוסף, אלא מכח אחיהם מן האב. אבל יעקב בנכסי רחל בלא כח יוסף בנו הוא יורש רחל אשתו, אם לא שגירש. א"נ משום דירושת אחים כתיב בהדיא [במדבר כ"ז], אבל ירושת האב לא כתיבה בהדיא אלא מדרשא קאתיא [שם ק"ח ע"ב]. א"נ משום דפורענות היא כשמת הבן בחיי האב. כדאמרינן פ' יש נוחלין [ק"ח ע"א], וטעמא מאי מהיקישא דס"פ מי שמת [קנ"ט ע"ב] דמיעט. ואפילו בלא מיעוטא נמי נראה דסברא הוא, כדפירש רשב"ם בגמ' [קי"ד ע"ב] עד וסברא הוא, דכיון דמת בנה מיקמי דידה פקע ליה כחו דירושת אמו, ומיהו להכי איצטריך לאשמעינן דלא ירית כשהוא בקבר את אמו. דסד"א לא תסוב כתוב תרי זימני, ותרוייהו בסיבת הבן, חדא להיכא דמתה אמו מיקמי דירית לה, וחדא איצטריך לאשמועינן דאפילו היכא דמית איהו ברישא ומתה איהי אחריו כו' אלמא דמסברא הייתי אומר כן, דמת בנה מקמי דידה פקע ליה כחו בירושת אמו. ומה שצריך היקישה למיעוטא משום דכתוב לא תיסב תרי זימני. וא"כ כשם שפקע כחו בירושת אמו מלהנחיל לאחיו מן האב, הוא הדין לאביו. דמאי שנא. ומה שכתב וז"ל דבעניין אחר כיצד היה המישמוש יכול להגיע עד ק' דורות בחיי יעקב כו', גם זה איני מבין. מי דוחק אותנו לומר דיוכבד זאת האחרונה מתה בחיי ראובן, כדי שנדקדק משם שהאב יורש את בת בתו עד מאה דורות. דנוכל לומר שמת ראובן בחיי יוכבד זאת האחרונה ויורשתו יוכבד, ושוב מתה בלא בנים וירשה יעקב. וכה"ג איכא מישמוש למעלה עד ק' דורות. וסוף דבר נראה לי פשוט לגמרי שאין האב יורש את בתו ובנו בקבר.
ומעתה לא יקשה אכל מה שהקשה הרב, וגם לא נצטרך לשינויי דחיקי. דמאי שנ' דאב יורש את בתו בקבר, ובן אין יורש את אמו בקבר להנחיל לאחיו מן האב. ובנדון זה נראה לי כשם שלגבי יששכר איכא ספיקא אם יש לו שום זכייה בנכסי רחל הזקינה, דדילמא מתה אשתו בחיי רחל אמה, ואין הבעל יורש את אשתו בקבר. הא ספיקא נמי איכא גבי דן, דדילמא מתה בתו בחיי רחל זקינתה, ואין האב יורש את בתו בקבר. כמו שהוכחתי לאזן המטה אזן ובדל ולאמת ישתדל. ומעתה כל הני נכסי של רחל הזקינה בחזקת אחיה(ם) ובניהם קיימי, [אם] נשבעה על כתובה בחייה, ודמיא להא דתנ' ס"פ מי שמת [קנ"ח ע"ב] נפל הבית עליו ועל אמו כו' א"ר עקיבא מודה אני בזה שהנכסים בחזקתן, וקאמ' בגמרא בחזקת יורשי האם, דקם ליה ר' זירא בשיטת דר' אילא. ואמר אביי הואיל והוחזקה נחלה לאותו שבט. וכן פסק בספר אביאסף כר' עקיבא. וכן במיימוני [נחלות פ"ה ה"ו]. ואם רחל הזקינה לא נשבעה על כתובתה בחייה, מעתה נכסיה בחזקת יורשי לוי בעלה קיימי, כמו אחיו או בני אחיו, כמו שהוכחנו בשכבר אין אדם מוריש שבועה לבניו. דהלכה כרב ושמואל [שבועות מ"ח ע"א]. וכן משמע ס"פ כל הנשבעין [שם], יורשין מזכירין כתובתה חמש שנים ועשרין שנים, ומוקי לה כגון שנשבעה ומתה. וכן כתב בעיטור, ובאביאסף ובמיימוני [פט"ז אישות הי"ב]. וכן פסק ר"י רבינו ז"ל. וקצת מצאתי ראייה לדברי בפסקי הרב ר' חזקיה וז"ל, האיש יורש את אמו בחיי מורישיה ואח"כ מתו מורישיה יורש אותה בנה או בתה, אע"פ שמתה והיא בקבר. אבל אם מתו הבן והבת בחיי אמם ואח"כ מתה אמם, אין יורשין אותה כשהן בקבר, להנחיל לאחיו מן האב. אבל להנחיל לבניו ולבנותיו נראה דשפיר יורש. עכ"ל. אלמא דלכאורה דעת הרב כן (שאין) [ש]הבן יורש את אמו כשהוא בקבר להנחיל לבניו ולבנותיו ולא לאביו, וטעמא דלבניו ולבנותיו מדרשא דאין לו, עיין עליו [ב"ב קט"ו ע"א]. וגם לא משתמינ' שום גאון וחכם בכל ספרי הפסקים לפסוק שהבן או הבת יורשין אמם כשהן בקבר להוריש לאביהם. ועוד נראה לי להביא ראייה מדקתני [שם קכ"ב ע"ב] אחד הבן ואחד הבת לנחלה. ומפרש לה רב נחמן בגמרא הכי קאמר, אחד הבן ואחד הבת נוטלין בראוי כבמוחזק. ופריך הכי נמי תנינא בנות צלפחד כו', ואמאי לא משני אחד הבן ואחד הבת נוטלין בראוי כבמוחזק בנכסי האם להנחיל לאביהן, דהא לא משמועינן אכתי בשום דוכתא במתניתין. ונהי דאכתי הוה קשיא מאי אלא מ"מ רב פפא ורב אשי דבתר הכי איבעי להו לתרוצי הכי, דהם אינם באים לתרץ אלא כדפרשב"ם.
ועוד נראה לי דאפילו אלא נמי הוה מיתרצא. וה"ק אחד הבן כו' והכי פירושו כשם שבנכסי האב הבן והבת שוים ליטול בראוי כבמוחזק להוריש לבניהם, כך בנכסי האם שוין להוריש אפילו לאביהם אלא שהבן נוטל פי שנים כו', והכי שפיר טפי ממה שפי' מר בר רב אשי. דלפי תירוציה אין חידוש אלא בסיפא אלא שהבן כו', אבל ברישא ליכא חידוש, שהבן והבת יורשין נמי נכסי האם, דהא תנינא כבר [שם ק"ח ע"א] והאיש את אמו וכ"ש הבת את אמה, דהא בן לא ידענא אלא מק"ו דבת [שם ק"י ע"א], דבת מקרא גופיה ילפינן בהדיא ממטות [במדבר כ"ז] כו', אבל השתא הוי חידושם ברישא נמי. וליכא למימר דהכי נמי בעי למימר מר בר רב אשי, דמדבריו לא משמע כלל הכי.
